הסיפור הבא היה רגע המפנה שלי בקבוצה:

“אני רוצה דווקא לפתוח בסיפור שקרה לי, ובו הבנתי עד כמה הפעילות של הקבוצה חשובה, והייתי אומר שזה היה רגע המפנה עבורי בקבוצה”.בתמונה: איציק קרסיק ומוחמד ג’אבר מיד רגע לפני הזינוק למרוץ בברלין – אוגוסט 2015

בסוף השנה הראשונה שלי כמתאמן, נסענו לברלין לייצג את הקבוצה במרתון שהיה שם. לפני הנסיעה הזהירו אותנו לא מעט מפני אנשים שעלולים לסכן או לתקוף אותנו, ופתאום פנתה אליי אישה ושאלה מי אנחנו. סיפרתי לה קצת בחשש על הפעילות שלנו, על מה שאנחנו עושים, על המטרה והסיבה שבגללה אני בקבוצה, והיא מאוד התרגשה ואמרה לי “אם היו אומרים לי לנחש מי מכם יהודי ומי ערבי – בחיים לא הייתי מצליחה מרוב שאתם ביחד”. וזה בדיוק מה שאנחנו כארגון מנסים להשיג. אנחנו לא פוליטיים, אני לא שואף להביא את השלום, אבל אני יודע שכולנו פה רוצים להגיע למציאות שבה אנחנו חיים ביחד ופשוט… מסתדרים.
בשנה לאחר מכן כבר התחלתי לרכז את קבוצת הנוער ולעשות פרויקטים נוספים בעמותה, ונורא מרגש אותי לראות כל פעם מחדש את השינוי שהנערים עוברים כמתאמנים.אני יכול לדוגמא לספר על פיליפ, עולה חדש מברית המועצות שהגיע אלינו בשנה הראשונה שבה ריכזתי את הקבוצה ולא השתלב לא עם המתאמנים הערבים ולא עם היהודים בגלל קשיי השפה.אבל כעבור כמה חודשים הוא מצא את עצמו מתחבר יותר דווקא לבני הנוער הערבים בקבוצה בזכות אימוני הריצה והתחביבים המשותפים שלהם, שהיו כדורגל ומכוניות יוקרה.
בתמונה: פיליפ וסאמאחא

או כמו שהוא סיפר לי: “כשנסענו ללונדון לייצג את הקבוצה במרתון כבר ממש הרגשתי שהם החברים הכי טובים שלי, כאילו שאני מכיר אותם שנים! ישנו ביחד באותו חדר וכשהיה לנו זמן חופשי ידעתי שאני הולך לבלות איתם. הלכנו למוזיאון הפרארי שהיה שמה, אכלנו בקלוואה ברובע הערבי בעיר וכמובן רצנו ביחד את ה-10.5 ק”מ. תוך שנה שיפרתי את הריצה שלי מזה שלא הצלחתי להשלים סיבוב, עד ל10.5 ק”מ שלמים שרצתי בפחות משעה. זאת היתה חוויה שאני אזכור לכל החיים, ועד היום אני שומר על קשר בפייסבוק ובוואצפ עם החברים האלה למרות שכולנו כבר סיימנו תיכון ועברנו לאוניברסיטה או לצבא.”אני יכול לספר גם על וואליד, חבר מאוד טוב שלי עד היום, שכשהוא הגיע לקבוצה הוא בקושי ידע 3 מילים בעברית. למרות זאת התחברנו ישר על ההתחלה, ובשנה הראשונה תקשרנו בעיקר דרך תנועות ידיים, גם כשיצאנו לבלות במשלחת לברלין. בשנה השנייה כשכבר התחלתי לרכז את הקבוצה הוא התחיל לאט לאט להעשיר את אוצר המילים שלו להשקיע יותר ויותר בלימודים, וכל מילה שהוא רצה לומר הוא היה שואל אותי תוך כדי הריצה איך אומרים אותה בעברית. היום הוא דובר עברית שוטפת כמעט לחלוטין, ואני מאוד שמח שההשתתפות בקבוצה שלנו בשלושת השנים האחרונות נתנה לו את המוטיבציה לכך.כל מקרה כזה מרגש אותי מאוד – כי זה מה שאנחנו מנסים להשיג פה. את האפשרות שבני נוער, גם יהודים וגם ערבים, יצאו מהבועה החברתית שהמציאות הפוליטית סביבם יצרה להם, יכירו גם בני נוער שונים ובאמת יתחברו אליהם.
במרכז התמונה: איציק וואליד לפני מרתון ירושלים 2018

רוצים להכיר יותר את פעילות קבוצת הנוער? צפו בסרטון שבקישור זה

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *