רקע לסיור בשכונת עג'מי שביפו
מתי הוקמה שכונת עג'מי? ע"י מי היא הוקמה?
השכונה נקראת על שמו של איברהים אל-עג'מי, שנמנה לפי המסורת המוסלמית על בני לווייתו של מוחמד. עג'מי קמה באמצע המאה ה-19 על ידי ערבים מרונים (קבוצה אתנו-דתית, בת הדת הנוצרית החיה ברובה בלבנון) אמידים, שהקימו את רחובותיה במקביל לחוף הים. בתחילת המאה ה-20 התיישבו בשכונה תושבים אמידים פחות, ואלה הקימו בה בתים פשוטים יותר.
השכונה לפני 1948:
בשכונה גרו תושבים ערבים ממגוון עדות ודתות, כולל מוסלמים ונוצרים: הנוצרים היו בעיקר ממוצא יווני-אורתודוקסי, קתולי ופרוטסטנטי והמוסלמים היו ברובם סונים. המגוון העדתי והדתי יצר סביבה תרבותית וחברתית עשירה. תושבי השכונה היו בעיקר ממעמד הביניים ומהמעמד הבינוני-גבוה. חלקם עסקו במסחר (הרבה כתוצאה מהפעילות שבאה מנמל יפו), בתעשייה ובמקצועות חופשיים כמו רפואה, משפטים, וכן עסקים פרטיים. יפו ושכונת עג'מי בפרט, היוו מרכז מסחרי חשוב באזור לפני 1948, ולכן רבים מתושביה היו סוחרים ובעלי עסקים.
השכונה הייתה ידועה במערכת החינוך המפותחת שלה, שכללה בין השאר בתי ספר פרטיים וציבוריים. היו בה גם מספר מוסדות תרבות, כולל תיאטראות, בתי קולנוע וספריות.
החיים בעג'מי היו קהילתיים ואינטימיים – השכנים הכירו זה את זה והייתה ביניהם תחושת קהילה חזקה. אירועים חברתיים ומשפחתיים, כמו חתונות וחגים, נחגגו במשותף והיו חלק בלתי נפרד מהחיים בשכונה.
השפעת המרד הערבי הגדול על ערביי עג'מי 1936 -1939:
כחלק מהמרד הערבי הגדול שהתרחש בארץ בין 1936-1939 (פירוט בקישור זה ובתוכנית המצורפות בתחתית העמוד) נסגר נמל יפו שבו עבדו חלק גדול מאוד מתושבי עג'מי. סגירת הנמל יפו השפיעה על תושבי השכונה באופן הבא:
- באופן כלכלי: נמל יפו היה מרכז סחר חשוב לכלכלת האזור, ורבים מתושבי עג'מי התפרנסו מהעבודה בנמל ובתחומי המסחר הקשורים אליו. סגירת הנמל הובילה לאובדן מקומות עבודה רבים, מה שהוביל למשבר כלכלי חריף בקרב הקהילה המקומית.
- מעבר לסחר חליפין בנמל תל אביב: לאחר סגירת נמל יפו, חלק מהסחר עבר לנמל תל אביב החדש. למרות זאת, תושבי עג'מי לא נהנו באותה מידה מהפעילות הכלכלית החדשה שנוצרה בנמל תל אביב, מה שהחריף בקרב הערבים את תחושת חוסר השוויון והאפליה.
- גידול באבטלה ובעוני: האבטלה גברה בעקבות סגירת הנמל, והרבה מהתושבים שנשענו על הכנסות מהנמל ומהפעילות המסחרית שהוא הביא איתו, נאלצו לחפש מקורות פרנסה חדשים. העוני והמחסור גברו בקרב התושבים, והמצב הכלכלי הקשה יצר תחושת חוסר יציבות וחוסר ביטחון.
. הגברת המתח החברתי והפוליטי: סגירת הנמל הייתה חלק מהמרד הערבי הגדול, שגרם להחרפת המתח בין הערבים ליהודים ובין הערבים לבריטים. התושבים הערבים, שהרגישו מקופחים ומודחקים, התמרמרו על המדיניות הבריטית ועל הציונות, והמרד הביא להעמקת הפילוג והקונפליקט באזור.
פגיעה במעמד המסחרי של יפו: יפו, שהייתה מרכז מסחרי ותעשייתי חשוב, איבדה את מעמדה הכלכלי והמסחרי בעקבות סגירת הנמל. הפגיעה במעמד העיר השפיעה על כל התושבים, כולל אלו שגרו בעג'מי, והובילה לירידה ברמת החיים וההזדמנויות הכלכליות.
למה עג'מי הפכה לשכונה בה גרים רב ערביי יפו?
ההערכה היא שכ-90% מתושבי יפו ברחו או גורשו מהעיר כתוצאה ממלחמת העצמאות ורק כ-3,000 נותרו ביפו. אחרי קום המדינה ערביי יפו רוכזו ע"י הרשויות בשכונות עג’מי וג’באליה – המכונה גם גבעת עלייה, כדיירים מוגנים בדיור ציבורי.
מה הוביל להידרדרות שכונת עג'מי?
ההידרדרות של שכונת עג'מי נבעה משילוב של גורמים היסטוריים, חברתיים וכלכליים. התהליך התרחש בעיקר לאחר מלחמת העצמאות ב-1948.
שלבי ההידרדרות:
תוצאות מלחמת העצמאות: בשנת 1948, במהלך ואחרי מלחמת העצמאות, רבים מהתושבים הערבים של יפו, כולל תושבי עג'מי, עזבו את בתיהם או גורשו. הבתים שנעזבו או ננטשו, אוכלסו על ידי פליטים יהודים שהגיעו ממדינות ערב או ניצולי שואה וכן ע"י ערבים שהגיעו לשכונה ממקומות שונים ביפו או מהארץ (כתוצאה מהמלחמה). התושבים החדשים היו לרוב חסרי אמצעים והשתייכו למעמד נמוך, מה שתרם להידרדרות בתנאי החיים.
בשנות ה-50 וה-60
תכנון עירוני ותחזוקה לקויה: בתקופה שלאחר הקמת המדינה, שכונת עג'מי לא קיבלה תשומת לב מספקת מצד הרשויות מבחינת תכנון עירוני, פיתוח ותחזוקה. הדבר גרם להזנחה פיזית של הבניינים והתשתיות. כחלק מכך, בשנות ה-50 הוחלט על הרס השכונה ועל הקמתה מחדש. פעולות ההריסה החלו אך תשתית חדשה לא הוקמה תחת זו שנהרסה.
עוני ואבטלה: השכונה סבלה מרמות גבוהות של עוני ואבטלה. התושבים החדשים, שרובם היו עולים חדשים התמודדו עם קשיי קליטה ומצוקות כלכליות, מה שהגביר את העוני והמצוקה החברתית.
בשנות ה-70 וה-80
האבטלה הגבוהה והעוני הובילו לעלייה בפשיעה ועג'מי הפכה למוקד לפעילות פלילית, כולל סחר בסמים. התחושה של חוסר השגחה והתערבות מצד הרשויות תרמה מאוד להידרדרות המצב.
נסיונות לשיקום – שנות ה-90 והלאה
במהלך שנות ה-90 והלאה, החלה להתבצע פעילות לשיקום ופיתוח השכונה. הפרויקטים כללו פיתוח דיור בר-השגה, שיקום תשתיות והשקעה בחינוך ובתרבות. מאמצים אלה הביאו לשיפור מסוים בתנאי החיים בעג'מי, אך תהליך השיקום היה איטי ומורכב.
על סוגיית הדיור והג'נטרפיקציה בעג'מי:
הג'נטריפיקציה ביפו, במיוחד בשכונת עג'מי, היא תהליך מורכב שיש לו השלכות חברתיות וכלכליות רבות. בעשורים האחרונים, יפו עברה שינויים משמעותיים בעקבות פרויקטים של פיתוח עירוני אשר גרמו לעליית מחירי הנדל"ן ולדחיקת תושבים ערביים מקומיים.
באמצע שנות ה-90 נבנה פרויקט היוקרה הראשון בשם אנדרומדה, מה שיצר תקדים לבניית מתחמי מגורים יוקרתיים נוספים ביפו. פרויקטים אלה משכו אוכלוסיות מבוססות, בעיקר יהודיות, וגרמו להחמרת המצב הכלכלי של התושבים הערביים המקומיים שלא יכלו להרשות לעצמם להישאר באזור.
כיום, מחירי הדירות והשכירויות ביפו גבוהים מאוד, והמצב הכלכלי הקשה של התושבים הערביים מקשה עליהם להישאר בשכונה. משפחות רבות נאלצות לעזוב את יפו עקב אי יכולת לשלם את המחירים הגבוהים.
תהליך הג'נטריפיקציה מלווה גם במתח אתני וגזעי. תושבים ערביים מרגישים כי נשללים מהם בתיהם ההיסטוריים ושזכויותיהם נפגעות על ידי תוכניות פיתוח שלא מתחשבות בצרכים שלהם.
אנו ממליצים לצפות בסדרה המדריך לג'נטרפיקציה – בה מצאנו את הפירוט הרב ביותר בנוגע לסוגיית הדיור בעג'מי – בקישור זה הפרק הראשון בסדרה
מדיניות הפיתוח והשוק החופשי: בשנים האחרונות, ניסיונות לפתח את האזור על ידי הבאת אוכלוסיות חדשות ולעיתים זרות לתושבים הוותיקים, יצרו תחושת קשות בקרב התושבים המקומיים, דבר שהוביל למתחים ולסכסוכים – הרחבה בקישור זה