רקע לסיור בשכונת שועפאט שבירושלים
שועפאט, היא שכונה ערבית-פלסטינית במזרח ירושלים, הנמצאת בצפון-מזרח העיר. השכונה ממוקמת על הכביש הישן בין ירושלים לרמאללה ומונה כ-35,000 תושבים.
בסמוך לשכונת שועפאט קיים מחנה פליטים באותו שם, שהוקם על ידי המלך חוסיין מירדן בשנת 1965 כדי לאכלס פליטים פלסטינים מאזורי ירושלים, לוד, יפו ורמלה, לאחר סגירת מחנה מֻעַסְכַּר ברובע היהודי בעיר העתיקה. שועפאט גובלת בפסגת זאב ובבית חנינא מצפון, במחנה הפליטים שועפאט ממזרח, בגבעה הצרפתית מדרום וברמת שלמה ממערב. השכונה ממוקמת בשטחי הגדה המערבית שסופחו לירושלים לאחר 1967.
היסטוריית השכונה עד קום המדינה:
שועפאט הייתה מיושבת לסירוגין לאורך ההיסטוריה, עם ממצאים ארכיאולוגיים קדומים המתוארכים לתקופה הכלקוליתית, לפני כ-7,000 שנים. בתקופה שבין המאה ה-2 לפנה"ס והמאה ה-1 לפנה"ס, התקיימה במקום התיישבות חקלאית מבוצרת, שהגיעה לשיאה בתקופה הרומית (70–130 לספירה), עד שנעזבה לאחר מרד בר כוכבא. בשנות ה-90, חפירה ארכיאולוגית חשפה מבנה המתוארך למאה ה-2 לפנה"ס, שבעבר זוהה כבית כנסת, אך כיום הפרשנות הזו מוטלת בספק. רעידת האדמה שהתרחשה בשנת 31 לפנה"ס גרמה לנזקים כבדים לאזור, שהוביל לנטישת ההתיישבות.
במאה ה-21 נערכה חפירה נוספת באזור מחנה הפליטים שועפאט, שחשפה יישוב יהודי מהתקופה הרומית שהיה מאוכלס בתקופה שבין חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה ועד מרד בר כוכבא (132 לספירה). היישוב, שהיה כנראה מקום מגוריהם של משפחות יהודיות עשירות, התגלה כמתוכנן היטב עם בתים מסודרים ובתי מרחץ ציבוריים. ממצאים כגון כלי אבן ייחודיים ומקוואות אישרו את אופיו היהודי של היישוב, ועם הזמן התיישבות זו ננטשה או נהרסה ונבנתה מחדש בהיקף קטן יותר בתקופה הביזנטית המאוחרת.
הכפר שועפאט שולב באימפריה העות'מאנית בשנת 1517, וב-1596 הופיע ברישומי המיסים העות'מאניים ככפר המונה שמונה משפחות מוסלמיות ששילמו מיסים על חיטה, שעורה, כרמים ותוצרת חקלאית נוספת. במאה ה-19 תיארו חוקרים את שועפאט ככפר מוסלמי קטן עם שרידי חומה עתיקה. אוכלוסיית הכפר מנתה ב-1896 ב-276 תושבים.
במפקד ב- 1945 תחת המנדט הבריטי מנתה אוכלוסיית הכפר 760 תושבים עם שטח של 5,215 דונם, כאשר מרבית הקרקע שימשה לגידולים חקלאיים.
בית משפחת אבו חד'ר בשועפאט
ממלחמת העצמאות ועד היום
במהלך מלחמת העצמאות ב-1948, המנהיג הפלסטיני עבד אל-קאדר אל-חוסייני ניסה לשכנע את תושבי שועפאט לתקוף את היישוב היהודי נווה יעקב, אך הם סירבו. ב-13 במאי תושבי הכפר פונו בהוראת הלגיון הערבי, ולאחר מכן השתלט הפלמ"ח על הכפר והרס מבנים רבים. שועפאט נכבשה לאחר מכן על ידי ירדן, שסיפחה אליה את הגדה המערבית ב-1950.
ב-1954 החלה בכפר תנופת בנייה בידי משפחות נוצריות ומוסלמיות אמידות שבנו במקום בתי מידות, והכפר שועפאט הפך לפרבר יוקרתי של מזרח ירושלים, על אם הדרך בין ירושלים לרמאללה. המלך חוסיין נהג לשהות באחת מחווילות הפאר של שועפאט בעת ביקוריו בירושלים, ובשנות ה-60 החל בבניית ארמונו הירושלמי בתל אל פול שבצפון השכונה. בשנת 1961 מנתה אוכלוסיית שועפאט 2,541 תושבים, מתוכם 253 נוצרים.
לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967, שועפאט ומחנה הפליטים שועפאט (הצמוד אליה) נכבשו וסופחו לישראל, והפכו לחלק ממחוז ירושלים. לתושבים הוצעה אזרחות ישראלית, אך רובם סירבו בטענה שהשטח כבוש באופן לא חוקי, והם בחרו במעמד תושבות קבע. עפ"י ARIJ ישראל סיפחה כ-3,989 דונם מאדמות שועפאט כדי להקים 5 שכונות ישראליות, בהם רמת שלמה ורמות. מחנה הפליטים שועפאט הוא המחנה הפלסטיני היחיד בתוך שטח המוניציפלי של ירושלים, כאשר רוב השירותים מסופקים על ידי אונר"א, בעוד שישראל מנהלת את הכניסה והיציאה מהמחנה באמצעות מחסומים.
ב-2001 נהרסו 14 בתים בשועפאט בהוראת ראש העיר אהוד אולמרט, בטענה שנבנו ללא היתרים. בשנים שלאחר מכן, שועפאט סבלה מהיעדר תכנון עירוני, צפיפות, ותשתיות רעועות. אולמרט אף תהה אם יש צורך בסיפוח אזורים כמו שועפאט לירושלים. ב-2012, חוקרת מצרפת ציינה את המחנה כדוגמה לחדשנות עירונית, עם התפתחות עסקית והשקעות חדשות.
מה הקשר בין שועפאט למחנה שועפאט?
לאחר מלחמת 1948, ארגון הצלב האדם שיכן פליטים פלסטינים ברובע היהודי המפונה וההרוס חלקית, בעיר העתיקה בירושלים, מה שהפך למחנה הפליטים מואסקה בניהול אונר"א. עם הזמן הצטרפו למחנה גם תושבים עניים שאינם פליטים, והמצב במחנה הידרדר בשל היעדר תחזוקה ותנאי סניטציה לקויים. בשנת 1964 הוחלט להעביר את הפליטים למחנה חדש שהוקם ליד שועפאט על אדמות שהיו בבעלות יהודית. רוב הפליטים התנגדו למעבר מחשש לאובדן פרנסתם ונגישותם לאתרים הקדושים, אך רבים מהם הועברו בכוח למחנה הפליטים בשועפאט במהלך 1965 ו-1966.
איך נפגעים תושבי שועפאט מהמחנה?
תושבי שועפאט נפגעים ממספר סיבות עיקריות בשל קרבתם למחנה הפליטים שועפאט:
1. סטיגמה ציבורית ודימוי שלילי: השם הדומה בין השכונה למחנה הפליטים מוביל לבלבול ולסטיגמות שליליות על תושבי השכונה (לרב מצד התקשורת), אשר נתפסים לעיתים בטעות כקשורים לבעיות הסוציו-אקונומיות הפליליות והבטחוניות שיוצאות מהמחנה.
2. פגיעה כלכלית ונדל"ן: הקשר למחנה הפליטים פוגע בערך הנדל"ן בשכונה ומרתיע משקיעים ורוכשים פוטנציאליים, מה שמוביל לפגיעה כלכלית באזורים אלו.
3. פגיעה באיכות החיים: קרבת השכונה למחנה משפיעה על תנאים סביבתיים כמו תשתיות ותברואה, שגורמים לירידה באיכות החיים עבור תושבי השכונה.
4. בעיות ביטחון וסדר ציבורי: הקירבה למחנה הפליטים מגבירה את הסיכון לאלימות והפרות סדר, אשר משפיעות גם על תחושת הביטחון של תושבי השכונה.
5. תחושת ניכור וחוסר שייכות: תושבי שועפאט חווים תחושת ניכור בשל הפערים בין השכונה למחנה, דבר שמעצים את תחושת אי-השוויון החברתי בין האזורים (אוכ' מחנה הפליטים שועפאט גדולה מאוכלוסיית שכונת שועפאט בפי 3).
מה הגורמים שהובילו להפיכת שועפאט לפנינה הנדל"נית של מזרח ירושלים?
א. מיקום אסטרטגי: שועפאט ממוקמת בצפון מזרח ירושלים, בסמוך לקו הירוק ולשכונות היהודיות פסגת זאב ונווה יעקב. המיקום שלה, הקרוב לירושלים המערבית ולצירי התנועה המרכזיים הופך אותה לאטרקטיבית עבור תושבים פלסטינים שמחפשים נגישות לשירותים ולמקומות עבודה במערב העיר.
ב. פיתוח תשתיות ושירותים: בעשור האחרון, הושקעו מאמצים בפיתוח תשתיות ושירותים בשועפאט, כולל תחבורה ציבורית, מערכת חינוך ושירותים עירוניים. קו הרכבת הקלה העובר בשכונה מחבר אותה למרכז ירושלים ומספק נגישות נוחה לעבודה וללימודים.
ג. עלייה בביקוש לדיור איכותי במזרח ירושלים: עם הגידול באוכלוסייה הפלסטינית והתחזקות המעמד הבינוני, הביקוש לדיור איכותי במזרח ירושלים גובר. שועפאט, עם פיתוחי הדיור המודרניים שהחלו להיבנות, מציעה אפשרות מגורים יוקרתית יחסית בסביבה פלסטינית, מה שהופך אותה לאטרקטיבית עבור משפחות ומשקיעים ערבים.
ד. חששות פוליטיים ואי-ודאות: הגדרות פוליטיות ושינויים במעמד החוקי של שכונות במזרח ירושלים גורמים לחשש בקרב תושבים פלסטינים באזורים אחרים, שמחפשים פתרונות דיור בטוחים יותר. שועפאט, עם ההכרה הגוברת כמרכז חשוב במזרח העיר, מספקת תחושת ביטחון מסוימת לתושבים המודאגים משינוי במעמדם.