רקע לסיור בבית הקברות המוסלמי בממילא שבירושלים
התפתחות האזור כבית קברות:
במהלך התקופה הביזנטית (בערך המאה ה-4–תחילת ה-7), הוקמה באזור ממילא כנסייה המוקדשת לסנט ממילא (הכינוי "סנט ממילא" מתייחס לדמות נוצרית קדושה המוכרת בכנסייה, אך אין הרבה מידע היסטורי ברור אודותיו. אחת האפשרויות היא שמדובר באחיינו של הקיסר קונסטנטינוס הגדול, הנקרא מָמִילְיָאנוּס או מָמִילִיָן, שהיה מרטיר נוצרי שמת עבור אמונתו במאה הרביעית) ונראה שהיא שימשה לקבורה גם בתקופה זו.
תיאור היסטורי המוטה מאוד לצד הפרסי, גורס כי בשנת 614, במהלך הכיבוש הפרסי (האימפריה הסאסאנית) של ירושלים, נקברו במערות ובברכת ממילא אלפי נוצרים שנהרגו במהלך הקרבות.
השלטון האסלאמי בירושלים החל בשנת 638 תחת ח'ליפות ראשידון ונמשך כ-1,400 שנים. לאורך חלק ניכר מתקופה זו, בית הקברות ממילא היה בית הקברות המוסלמי הגדול ביותר בעיר ובו נקברו אמירים, מופתיים, מיסטיקנים ערבים וסופים, חיילי צלאח א-דין ועוד.
עפ"י המסורת המוסלמית בבית הקברות קבורים כמה מתלמידיו וחבריו הראשונים של מוחמד, נביא האיסלאם וכן לוחמים דתיים שמתו בקרבות על ירושלים מול הביזנטים ב-636 ומול הצלבנים ב-1137 ובהם כ-70,000 חיילי צלאח א-דין.
בתקופת השלטון הצלבני על ירושלים, יש עדויות כי בית הקברות שימש גם מקום קבורה לנוצרים.
תמונת קבר בבית הקברות המוסלמי בממילא
בית הקברות המוסלמי בממילא לאחר מלחמת העצמאות
לאחר שביתת הנשק הרסו שלטונות ישראל את החלק בבית הקברות הקרוב ביותר לקו שביתת הנשק. מאז 1948, נבנו באזור לא מעט חניונים, וחלקו התפתח לגן העצמאות.
עד סוף מלחמת ששת הימים נותרו באזור רק קומץ של קברים שבורים, כאשר חלק גדול מבית העלמין הוחלף והוסב לחניון.
בשנות ה-50, משרד החוץ, שהיה רגיש לביקורת שנמתחה על ישראל מהזירה הבינלאומית, בנוגע להתייחסותה לנכסי הווקף, מתח ביקורת על מדיניות הממשלה כלפי בית הקברות:
המשרד ציין כי האתר מהווה נכס של הווקף ונמצא בטווח ראייה של הקונסוליה האמריקאית ולכן הוא הציע לחלק את האזור לחלקות פרטיות שינתנו למוסלמים כפיצוי על נכסים אחרים שהופקעו מהם.
ב-1955, הורו הרשויות בישראל על קיבוץ מספר קברים באזור בית הקברות, כולל כמה מאלה שזוהו כקברים נוצרים, כדי שיהיה מקום להקמת גן העצמאות.
מלבד גן העצמאות, הוקמו בשטח בית הקברות מוסדות ציבור נוספים כמו בית הספר הניסויי, רחוב אגרון, בית אגרון וכיכר החתולות.
המחלוקות סביב מוזיאון הסובלנות
ב-2004 חשף מרכז שמעון ויזנטל (SWC) תוכניות להקים מרכז לכבוד האדם במסגרת מוזיאון הסובלנות בירושלים עם תאריך יעד להשלמה ב-2009.
פרנק גרי מונה לאדריכל, ועיריית ירושלים הציעה ל-SWC מגרש בשטח של 3.5 דונם בחלק הצפוני של בית הקברות ממילא שבו נבנה החניון ב-1964.
מרווין הייר, ראש ה-SWC, אמר שהעמותה שלו לא הייתה מודעת לכך שהאתר ממוקם על בית קברות ונמסר לו מהעירייה שהקרקע הייתה בבעלות מינהל מקרקעי ישראל לפני שנמסרה ל-SWC עבור הפרויקט.
במהלך חפירות להכנת הקרקע לבנייה בשנים 2005–2006, נמצאו והוצאו שלדים מהאדמה.
מוזיאון הסובלנות בירושלים
בית הדין האיסלאמי, שהיא חטיבה במערכת המשפט בישראל, הוציא איסור זמני על עבודה, אך העבודה נמשכה בכל זאת ואגודת אל אקצא של התנועה האסלאמית ביקשה להביא את התיק בפני בית המשפט העליון של ישראל.
התוכנית של ה-SWC עוררה סערה ניכרת גם בקרב כמה אקדמאים וארכיאולוגים ישראלים, והעבודה נעצרה מספר פעמים על ידי בתי המשפט. לאחר שבית המשפט העליון דחה את עתירת התנועה האסלאמית באוקטובר 2008, העבודה באתר חודשה. בין נובמבר 2008 לאפריל 2009, צוותים של 40 עד 70 איש עבדו במשמרת של 8 שעות, 24 שעות ביממה כדי להוציא כ-1,000 שלדים מהאתר.
ב-2010, מרווין הייר, ממכון שמעון ויזנטל, אמר כי "המתנגדים שלנו היו רוצים שתאמינו שהדחפורים שלנו מתכוננים לחלל מצבות מוסלמיות עתיקות וסממנים היסטוריים, אך מוזיאון הסובלנות לא נבנה על בית העלמין ממילא, אלא על אתר סמוך אליו בשטח של 3 דונם – בו חנו במשך כ-50 שנה, בני כל הדתות במבנה תת-קרקעי בן שלושה מפלסים, ללא כל מחאה".
הייר האשים גם את המתנגדים לתוכניות הבנייה של מוזיאון שמעון ויזנטל ב"צביעות גרידא", וציין כי תוכניות המועצה המוסלמית העליונה לבניית מרכז מסחרי ב-1945 הולכות ביחד עם פסיקת בית המשפט העליון בישראל שאמר כי "בית הקברות ממילא נחשב על ידי מנהיגים דתיים מוסלמים רבים כנטוש וללא קדושה."
ראשיד חלידי, היסטוריון ופרופסור ללימודים ערבים באוניברסיטת קולומביה, אמר כי "בניגוד למה שאמר הרב הייר, החניון הזה נבנה מעל בית קברות והוא חלק ממנו. וכך, הרשויות הישראליות בעצם מקדמות את חילול בית הקברות שהם למעשה נוגסות בו כבר למעלה משלושה עשורים. אנחנו ומשפחות אחרות פועלות כקבוצה של משפחות כדי לנסות לעצור זאת, לאחר שמשפחות אחרות נכשלו בבית המשפט העליון" .
כשברקע המחלוקת על הקרקע, החליט האדריכל פרנק גרי להתפטר מהפרויקט בינואר 2010.
תכנון חדש למוזיאון נוסח על ידי משרד חיוטין אדריכלים ואושר על ידי העיר ירושלים ביוני 2011.
באוקטובר 2011 קראו שמונים וארבעה ארכיאולוגים למרכז שמעון ויזנטל, לעיריית ירושלים ולרשות העתיקות להפסיק את בניית מוזיאון הסובלנות. במכתב שנשלח לשלושת הגופים טענו הארכיאולוגים כי הקמת המוזיאון במקום בית הקברות המוסלמי בממילא סותרת את הסטנדרטים האתיים בעולם הארכיאולוגי, כמו גם את החוק הישראלי.
"הדחפור של בתי קברות היסטוריים הוא המעשה האולטימטיבי של הגדלה טריטוריאלית: מחיקת תושבים קודמים", אמר פרופסור הארווי וייס מאוניברסיטת ייל, והוסיף כי "חילול בית הקברות ממילא בירושלים הוא טרגדיה תרבותית והיסטורית מתמשכת". ממרכז שמעון ויזנטל נמסר בתגובה כי "הטיעונים במכתב הינם ישנים, בעלי אופי מוטעה ויש בהם טעויות עובדתיות". להרחבה בקישור זה
בינואר 2012 משרד חיוטין אדריכלים נטש את הפרויקט בשל עיכוב בתשלומים וסכסוך עם מרכז שמעון ויזנטל העומד מאחורי הקמת המוזיאון, מה שהביא לעיכוב נוסף של הפרויקט.
הפרויקט נמסר לתכנון משותף של משרד האדריכלים יגאל לוי מירושלים, בשיתוף עם משרד האדריכלים Aedas הבריטי-סינגפורי וביולי 2013 התקבל היתר הבנייה האחרון למוזיאון, בעיצובו המחודש.
מרבית הקמת המבנה הושלמה חלקית ב-2019; במאי אותה שנה נערך בו האירוע הראשון: אנשי העסקים לארי מייזל ומייקל שטיינברג, שתרמו כ-260 מיליון דולר להקמתו, ערכו במוזיאון אירוע הצדעה לכבוד איש העסקים מוריס קאהן. על פי התכנון, המוזיאון צפוי להיפתח רשמית בספטמבר 2024. להרחבה בקישור זה
